כללי, מתחילים בגיטרה | 03/11/2021

שיעורי גיטרה לחרדים? ועוד על גיטרה חשמלית? ראיון מיוחד עם ברק גרוסברג.

ברק גרוסברג הוא איש מבלבל.

מצד אחד הוא גיטריסט רוק נצר למשפחת רוקיסטים חילונית מתל אביב שמגיל אפס מתחכך עם אגדות רוק מקומיות. מצד שני הוא חב"דניק, בלבוש חרדי מלא, ששר על קירוב לבבות, כן, עם גיטרה חשמלית ביד. מצד אחד הוא מדבר עם ברק בעיניים על ג'ימי הנדריקס ולד זפלין, ומצד שני כותב ויוצר חומרים באנגלית אודות מצוות בני נוח.

ומעבר לכך ברק הוא בן אדם מקסים ומורה לגיטרה ולכן החלטנו לתפוס אותו לשיחה צפופה, לשמוע על המסע שהוא עבר ולנסות לפענח איך גיטרה חשמלית ולימוד נגינה על גיטרה הולכים יד ביד עם יהדות ואורח חיים דתי.

– שלום ברק, תודה שהסכמת לדבר איתנו. כבוד וכיף גדול לראיין אותך. רציתי לדבר איתך היום על עולם הגיטרה באופן כללי ועל שיעורי גיטרה במגזר החרדי והדתי בפרט כי הרי אנחנו אתר שעוסק בלימוד נגינה ולימוד גיטרה. אבל קודם כל לטובת מי שלא מכיר, אשמח שתספר קצת על עצמך.

בשמחה. גדלתי בתל אביב בבית שהיה בלב ליבה של תעשיית המוזיקה. אבא שלי, שאול גרוסברג היה בשנות ה-70 מפיק הופעות די גדול של מוזיקת הרוק הישראלית. היה לו מועדון בתל אביב שהרבה חבר'ה גדולים התחילו אצלו. אם זה רמי פורטיס, ברי סחרוף, להקת תמוז, להקת ששת עם יהודית רביץ ובודגוב ועוד לא מעט להקות מוכרות ופחות מוכרות שהתחילו אצלו. בהמשך, בשנות ה-2000 כשאני הייתי ילד, הוא היה מפיק להקות קאברים לפינק פלויד, ללד זפלין, להנדריקס. אז אני בעצם גדלתי בבית חילוני, לא דתי, שהאווירה בו הייתה אווירה של מוזיקת רוק, רוק קלאסי ועל זה גדלתי מגיל אפס.

– ורוק זה כמובן גיטרות, והרבה מהן. מתי בעצם התחלת להיכנס לעניינים בעצמך. מתי התחלת לנגן על הגיטרה?

בגיל 12 התחלתי לנגן על גיטרה בזכות ג'ימי הנדריקס. שמעתי אותו מנגן בקטעי וידאו ורציתי גם להיכנס לעולם הזה. בסביבות גיל 13 כבר הקמתי את הלהקה הראשונה שלי ובגיל 15 כבר היתה לי להקת תיכון שכזאת שניגנה קאברים של רוק. בזכות אבא שלי והופעות הקאברים שהוא ארגן, הצלחנו להשתחל לכל מני אירועים וחיממנו להקות ואמנים מפורסמים. ככה המשכתי, ולמדתי אצל כל מני מורים לגיטרה, רבים וטובים. עד גיל עשרים, או עשרים ואחד הייתי מה שנקרא רוקיסט מן המניין. הייתה לי להקה של חומרי מקורי, שהופיעה בהמון מקומות בתל אביב.

– ואז הגיע השינוי…

כן. בערך בגיל עשרים ואחת, הרגשתי איזה צורך ברוחניות שהיא מעבר לחיים הגשמיים שגדלתי בהם. חיפשתי משהו, אבל הדת היהודית בתור אורח חיים לא נראתה לי כמשהו שהוא בשבילי. אפילו הייתה לי התנגדות לנושא ברמה כזו או אחרת. אז התחלתי את החיפוש שלי בתורות המזרח, בבודהה, ואחרי תקופה הבנתי שזה לא מה שאני מחפש ולא מה שממלא לי את הריק הרוחני שאני חש. אחת הלהקות שאבא שלי ניהל בשנות ה-70 היא להקת פיאמנטה, שהיו בה שני אחים, אבי פיאמנטה שניגן על חליל ויוסי פיאמנטה שהוא לדעתי אחד הגיטריסטים הכי טובים בעולם. בשנות ה-80 הם חזרו בתשובה, היתה להם קריירה בניו-יורק והם נחשפו לרבי מילובביץ, ולחב"ד, ובסופו של דבר הם עשו קריירה יפה מאוד בתוך העולם הדתי.

– זה בשנות ה-80 – איך זה קשור אליך?

זה סיפור יפה. יום אחד שמעתי מהבית של ההורים שלי חליל צד מתנגן והכרתי את המוזיקה. זיהיתי מייד שזה אותו פיאמנטה מנגן, אז הוצאתי את הראש מהחלון כדי לזהות מאיפה זה מגיע וגיליתי שזה בקע מבית כנסת לא רחוק. עד שהחלטתי לרדת וללכת, הוא סיים לנגן ונגמרה ההופעה. אבל מה שכן היה שם זה איזה דוכן עם אוכל, ואיזה בן אדם שמדבר, משהו רך, בגובה העיניים, דיבר על לקרב את הלב, אז החלטתי להתיישב, יצא שהתיישבתי ליד איזה חב"דניק והוא כמו חב"דניק מיד יצר קשר, מה שלומך וכל זה. עניתי בקצת עוינות, אבל הוא המשיך ושאל מה אני עושה בחיים, אמרתי לו שמוזיקה וגיטרה זו האהבה שלי בחיים. הוא שאל איזו מוזיקה, ואני חשבתי בראש, הבן אדם הזה מה הוא מכיר בכלל. אמרתי לו מוזיקת רוק. ומה הוא אומר לי, שגם הוא אוהב רוק. זה לא כל כך הסתדר לי עם כל הלבוש החרדי שלו. סיפרתי לו שאני מנגן על גיטרה ושאני אוהב את ג'ימי הנדריקס, והוא אמר לי וואלה גם אני. וגיליתי שיש לבן אדם חתיכת ידע על הנדריקס, והשיחה גלשה אל תוך הלילה, ומשם הדעות הקדומות שלי, מהטלביזיה והמחדשות, על המגזר החרדי התפוגגו. מפה התחיל תהליך שבסופו חזרה בתשובה.

– מעניין אותי לדעת, אתה מוכר כנגן גיטרה חשמלית, ואתה מדבר על השפעות של ג'ימי הנדריקס ונגני גיטרת רוק. זה ידוע שהאייקונים הגדולים ביותר של הגיטרה, הנדריקס, פייג', סלאש, מי שלא תבחר, בדרך כלל הם דמויות שנויות במחלוקת שעונות על כל הקלישאות של רוקנרול. כשאתה בא ללמד ילד גיטרה, בעולם שאתה נמצא בו, של שיעורי גיטרה לחרדים, למגזר החב"דניקי החרדי, מה עושים עם כל הרקע הזה? לא מלמדים את הקטעים של הגיטריסטים האלו? או שמלמדים בלי ההקשר הרחב?

קודם כל בתוך המגזר לא כל ילד ולא כל נער שמגיע ללמוד לנגן גיטרה, וגם מבוגר אפילו, לא כל אחד אני מלמד אותו את הדברים האלו. יש כאלו שרוצים ללמוד לנגן רק מוזיקה יהודית, אז יש ניגוני חב"ד שאני מתמחה בהם, ומוזיקה חסידית ויש לך היום זמרים בז'אנרים יהודיים מאוד מצליחים כמו ישי ריבו עם המון שירים מאוד יפים, אז לרוב מתמקדים בדברים האלו. אבל אם אותו תלמיד כן רוצה להיחשף, וללמוד מוזיקת רוק, וזה בא מההורים, אז אני עושה את ההפרדה, כמו שאני עושה עבור עצמי.

– מה זאת אומרת הפרדה?

אני מודע לזה שהגיטריסטים שציינת הם גיטריסטים מעולים והביאו משהו שהוא חובה לכל מי שרוצה לנגן גיטרה בסגנון רוק, אבל צריך לדעת להפריד את לבושי הנפש שיש לחבר'ה האלו. בחסידות מדברים הרבה על העניין שבן אדם שהוא כותב מנגינה כלשהיא, אז לבושי הנפש נמצאים בתוך המוזיקה וכשאתה שומע את זה אז זה בעצם משפיע עליך כך שלבושי הנפש עלולים להכנס בך. אני לוקח את נירוונה כדוגמא קלאסית. הם כתבתו מוזיקה נפלאה ורוקנרול שאני מאוד אוהב אבל מצד שני אנחנו יודעים איך הסיפור של קורט קוביין הסתיים. אז אני רוצה להנות מהמוסיקה שלו, אבל אם אני שומע את המוסיקה שלו ונכנס לדיכאון אז מה עשיתי בזה? הטקסטים והאווירה בעולם הזה הרבה פעמים מגיעים ממקומות שמושכים אותך למטה. יהודי צריך לחפש מה שמעלה אותו למעלה ולא מה שיוריד אותו למטה. 

– נו, אז אם החומרים האלו מושכים אותך למטה, אז איפה ההפרדה בדיוק, לא הבנתי.

תראה. זה כמו שאדם דתי ילך ללמוד באוניברסיטה על אריסטו ועל כל מני פילוסופים שלא הולכים ביחד עם היהדות. אז מצד אחד צריך ללמוד את זה כי זה חומר הגלם שממנו אתה תוכל להתפתח אבל צריך לדעת להפריד את הכוונות ואת הפנימיות שהדבר הזה מביא איתו. אז כשאני מלמד ילד חב"דניק לנגן על הגיטרה סולו של לד זפלין אני אגיד לו "שמע יש פה סולו גיטרה מעולה, שאתה צריך ללמוד אותו כי זה חלק מהחומר הרלוונטי כדי להתקדם בכיוון הזה, אבל כשאתה הולך ושומע את זה בבית תתייחס לזה אך ורק בתור תרגיל ואל תעשה מג'ימי פייג' איזה אליל ואל תשים תמונות שלהם על הקיר כמו שעושים עם אייקונים כאלו של רוק". זו ההפרדה.

– אם אנחנו מדברים על שיעורי גיטרה לחרדים, חוץ מהבחירה של השירים, והמנגינות, אילו עוד הבדלים יש בלימוד גיטרה שמשווים בין המגזר החילוני למגזר הדתי?

תראה, זה לא שאני רואה תלמיד לגיטרה שאין לו כיפה, אז אני מייד מלמד אותו מטאליקה ואם יש לו כיפה אז אברהם פריד. התיאוריה והתווים בסופו של דבר זה אותו הדבר, וזה מאוד תלוי מה מבקשים. אם אומרים לי תלמד את הילד מה שאתה רוצה, אז אני אחשוף אותו להכל, גם לניגוני חב"ד וגם לסולואים של רוק. אבל זה גם עובד הפוך, אני לא שולל לקחת תלמיד חילוני לגיטרה ולנגן אותו ניגון יהודי, אני לא שולל שום דבר. כמובן שיש גם את הנושא ההלכתי של ייחוד, אז בגדול מורה גבר ילמד ילדים או גברים, ומורה אישה תלמד ילדות או נשים. זה כמובן יכול להשתנות אם יש עוד אנשים בחדר, או כקבוצה.

– עד כמה בכלל לימודי גיטרה, ובפרט לימודי גיטרה חשמלית נפוצים במגזר החרדי שאתה מגיע ממנו?

יש הרבה זרמים, הרבה חסידויות, השאלה קצת כללית.

– או קי, אז לגבי החסידות שאתה מגיע ממנה, חסידות חב"ד, הרי ידוע שלחסידות יש נגיעה עמוקה למוזיקה, ניגונים, עד כמה זה בא לידי ביטוי באמת בלימודי נגינה על גיטרה?

בכל חסידות יש את העניין הזה של הטיש, ששרים עם האדמו"ר, אבל בחב"ד מה שקורה זה שהאדמו"רים חיברו ניגונים בעצמם. אף אחד מהם לא היה מוזיקאי או ניגן על גיטרה אבל זה חלק מרכזי מהחסידות. כתוב בזוהר ש"היכל התשובה" ו"היכל הנגינה" הם ההיכלים הכי קרובים. אומרים שכל התורה היא שירה, ועבודת השם היא שירה. אז הנגינה היא חלק בלתי נפרד מהיהדות. זה לא איזו נישה שולית, מוזיקה ונגינה היא חלק בלתי נפרד מעבודת השם.

– אז אם ככה, אני יכול להניח שלימודי נגינה זה דבר מאוד נפוץ.

ברור, יש המון ביקוש בעולם הדתי חסידי והדתי לאומי, ביקוש אדיר לנגינה בכל הכלים, לא רק בגיטרה. אורגן ופסנתר זה אחד הכלים המובילים שאולי יותר נפוץ מגיטרה, לתופים יש הרבה ביקוש. בכל בית ספר דתי פחות או יותר יש חוג נגינה כחלק מהמסגרת, זה תחום חי זה לא רק ליחידי סגולה.

– מה לגבי כלי נגינה מעולם הכלייזמרים, קלירנט, כינור, חליל? עדיין לומדים לנגן עליהם?

יש את הכלים שיותר מזוהים עם המוזיקה החסידית ובאמת לגיטרה חשמלית לקח הרבה זמן להתקבל. החליל, הקלרינט, הכינור, הקלידים והפסנתר הם יותר פופולארים כי הם כשרים במרכאות. גיטרה קלאסית גם נפוצה, וחשמלית קצת יותר מאחורה, אולי בגלל התדמית שלה. אבל הנה זה משהו שמשתנה.

– משהו נוסף שתרצה להוסיף?
הייתי מסיים עם הסיפור האישי שהתחלתי איתו. היום ברוך השם זכיתי להקים בית, חב"דניק חסידי, שני בנים.

– שמנגנים על גיטרה?

הגדול בן שנתיים, עוד מוקדם לקבוע, אבל לשבור גיטרות הוא כבר יכול (צוחק). רציתי גם להוסיף שאני רואה שיש יותר ויותר ביקוש לרוק החסידי. הוצאתי בשנה האחרונה שני קליפים שעשו הרבה רעש גם בעולם הדתי וגם מחוצה לו, שהרעיון היה לקחת את מוזיקת הרוק שגדלתי עליה, עם הגיטרה החשמלית, ולשלב בה תכנים מתוך החסידות, מתוך היהדות. הרבי מילוביבץ אומר "ופרצת", והכוונה היא שאדם שהוא עושה משהו, הוא צריך לעשות אותו ברמה כזאת שהוא יפרוץ לכל העולם. ובגלל זה אני שר באנגלית, כדי שהתכנים יוכלו להגיע לכל העולם. ככה הגעתי לשיר באנגלית שעוסק בשבע מצוות בני נוח שנקרא keep the order, או בעברית, שמור על הסדר. ואתה תשמע שם רוק גיטרות לא מתפשר, לד זפלין והנדריקס, גיטרות לפרצוף מה שנקרא עם טקסט יהודי. זה בסופו של דבר מוצר ייחודי. כשחסיד מנגן רוק כבד זה עלול היה לגרום להרמת גבה, אבל בגלל שאני עושה את זה מתוך שליחות, אני מצליח להגיע לקהל יעד שבד"כ לא נחשף ליהדות ולערכים של או שאפילו נרתע מהם. אבל כשאתה מגיש להם את התכנים האלו ומנגיש אותם בצורה שיכולה להגיע אליהם, כמו בשיר אחר שלי שמעביר את המסר של "אהבת לרעך כמוך" וזה מעורר הרבה השראה והערכה גדולה גם מתוך המגזר עצמו על כל המהלך הזה. יותר ויותר אנשים מבינים את הערך שבזה, שלאו דווקא ציפיתי לזה. אני חושב שאם אתה מראה את הצד היפה של היהדות, את האהבה, את החיבור ואת האפשרות שאפשר לדבר ולהתחבר, כמו שקרה לי, כנראה שרק ככה זה יעבוד ויהיה אפשר להעביר את הערכים האלו הלאה.

– עם הגיטרה החשמלית.

ברור.