חוה אלברשטיין היא אחת הזמרות והיוצרות החשובות בזמר העברי, ופועלת מאז שנות השישים. הרפרטואר שלה רחב במיוחד וכולל שירי ארץ ישראל, פולק, שירי משוררים, מוזיקה ביידיש, בלדות אישיות ופופ ישראלי אמנותי יותר. שירים כמו "כמו צמח בר", "לונדון", "החיטה צומחת שוב" ו"שיר תשרי" מציגים את היכולת שלה לשלב עומק רגשי וטקסטואלי גדול יחד עם מלודיות מורכבות ומתאגרות.
אלברשטיין אינה רק מבצעת, אלא גם יוצרת, פזמונאית ומלחינה, אך חלק גדול מהרפרטואר שלה מבוסס על שיתופי פעולה עם משוררים, מחזאים ומלחינים אחרים. היא ביצעה שירי משוררים רבים, ועבדה לאורך השנים עם יוצרים כמו מתי כספי, נחום היימן, נעמי שמר, סשה ארגוב, משה וילנסקי, חנן יובל וחנוך לוין. "לונדון", למשל, נולד מטקסט של חנוך לוין, ואילו "החיטה צומחת שוב" נכתב בידי דורית צמרת והולחן בידי חיים ברקני. לכן הרפרטואר שלה חשוב מאוד ללימודי נגינה: הוא מפגיש את התלמיד עם מוזיקה ישראלית שבה המילים, הלחן וההרמוניה קשורים זה בזה בעדינות.
לתלמידי נגינה, שירי חוה אלברשטיין נעים בין פשוטים יחסית למורכבים מאוד. חלק מהשירים ניתנים לליווי בסיסי בגיטרה, פסנתר או אורגנית בעזרת מספר אקורדים מצומצם, מקצב איטי וברור ומבנה שיר נוח. אבל בשירים רבים, במיוחד אלה שנכתבו או עובדו בידי יוצרים כמו מתי כספי, סשה ארגוב או נחום היימן, אפשר לפגוש אקורדים מורכבים מאוד, מוקטנים, מושהים, תנועות בס עדינות ומעברים הרמוניים פחות צפויים. האתגר המרכזי הוא לא מהירות או טכניקה ראוותנית, אלא נגינה רגישה: לדעת להשאיר מקום לטקסט, לבנות דינמיקה, וללוות את השיר כך שהעומק והאיפוק של הביצוע יישמרו.